מה יהיה "ה-דבר" בעשור הקרוב באינדי ? היו שמות שעלו אסוציאטיבית כמו אנימל קולקטיב, LCD סאונדסיסטם
וגם תהיות על כל מיני ילדים בברוקלין עם כיווני גיטרה מוזרים וסמפלרים מקולקלים.

ואז שמתי לב שאני לא כותב על נייר. אני כותב על קובץ וורד. והתקליט שאני שומע בעת כתיבת שורות אלו מגיעה מקבצים דיגיטאליים שנמצאים לי על המחשב (התקליט, למי שתהה, הוא האחרון של יו לה טנגו, שהוא ממש מומלץ). הכול הופך לקטן יותר, אחרי שהאנושות סיימה להסביר לכולם כמה הויניל מיושן, היא התפנתה להחליפו ב-CD והיום גם הוא נראה ארכאי.

העשור הבא לא יביא מהפכה במוסיקה אלקטרונית (אני מתכוון לאלקטרוניקה במובן של הפקת התקליט, לא לסאונד עצמו). פשוט מהסיבה שמהפכות, במובן הגדול של המילה כבר נעשו. בסיקסטיז הסילבר אפלס והיונייטד סטייט אוף אמריקה התמקמו בניו יורק ולקחו תעלולי הפקה שרקחו הביטלס לכדי יצירת סאונד קשה יותר שנשמע היום כמו איזה חזון מוסיקלי - אפוקליפטי. בסבנטיז הרבה להקות גרמניות (שהלהיבו במיוחד את בריאן אינו ודייויד בואי, ששמחו לעלות על אותו גל) כבר עשו שימוש בסמפלרים קדומים, משחקי הפקה וסינטיסייזרים אנלוגיים. כל עשור (ועוד לא הזכרתי את שלושת העשורים שבאו אחריהם) הוסיף מימד חדש לעולם קיים. כולם הרחיבו, שיבשו, עיוותו ואימצו את הרעיון לאינדי רוק (סטריאולאב), IDM (אפקס טווין) והרשימה היא, באמת, אין סופית.

ואז ראיתי את דן דיקון. בחור עב כרס עם משקפיים לא פרופורציונאליים. לפני שהייתי מבקש ממנו המלצה לתקליט מעניין הייתי מבקש ממנו המלצה למאנצ' שיש בו חמאת בוטנים טובה.

זה היה בפסטיבל אינדי איפשהו ברחבי ארה''ב, הוא עמד שם באמצע רחבה ענקית (כן , כן, הוא לא עומד על במה, הוא לוקח את אתוס האינדי עד הסוף – מופיע בתוך הקהל )
וניגן מכל מיני מכשירים שהם השלב הבא של הלואו-פיי באלקטרוניקה וממכשירים שלא נתפסים בתודעת הציבור ככלים מוסיקלים – אייפוד (!) ועוד שטויות .

זה העתיד. מנוגן מכלים לא שגרתיים אבל נאמן למסורת של פעם. רוקנ'רול (טוב, במקרה הזה יותר אלקטרוניקה, אבל עם אנרגיות ותחושה של רוקנ'רול) בתוך הקהל. הוא מקליט מוסיקה שלהגיד עליה עתידנית יהיה שיא האנדרסטייטמנט ובו זמנית היא עדיין לואו-פיי במהות שלה.

דן דיקון הוא התגלמות העתיד גם ברמה הסוציולוגית : זה רוקנ'רול שהוא מיוזע וחסר עקבות של פעם-כאן אין להקה על הבמה וגבול ברור בין מוסיקאי למאזין. הוא סוחף המונים למרות שהוא נראה כמו בייבי יואי. זה נשמע כל כך לא אינטימי, אבל זה נעשה ע''י גיק ממושקף בביתו הקטן שבבולטימור, מרילנד. הוא יוצר מוסיקה מאוסף של צעצועים כשם שאנחנו אוספים חברים בפייסבוק מאוסף האנשים שאנחנו מכירים. זה אולי עצוב לרומנטיקנים, אבל מה זה משנה? התוצאה מעולה.

אולי דן דיקון לא יוציא תקליטי מופת בעשור הבא. שני תקליטיו המעולים שיצאו במהלך המחצית השנייה של העשור הזה מהווים שיא שאולי לא יצליח לשבור. אבל מה שבטוח שכמו שדן דיקון רקח השפעות מאומנים משפיעים לכדי יצירה חדשה, מאתגרת ואלמותית כך גם עכשיו, רגע לפני שהם מתכוננים למסיבה של סליבסטר, יושבים כרגע ילדים בברוקלין ורוקחים השפעות מאומנים מהעבר ומוסיפים לזה את דן דיקון ליצירה חדשה ומאתגרת – הסאונד של העשור הבא.