פסטיבל הטלוויזיה "שובר מסך" התקיים זו השנה השישית, נושא פאנלים רבים ומגוונים: מאחורי הקלעים של "האח הגדול" וז'אנר הריאלטי, המוזיקה המזרחית מגיעה לקדמת הבמה, גבולות החשיפה העיתונאית - כמה רחוק הולכת העיתונות כדי להשיג סיפור, כיתות אומן עם יוצרי הסדרות "חטופים", "סרוגים" וכמובן פרס מפעל חיים לשחקן והבדרן, מוני מושונוב. בקיצור, יום עמוס ביותר. גם רדיו "קול יזרעאל" לא חסך באטרקציות. על הבוקר התקיים שידור משותף עם רשת ג' ולאחר מכן 3 שעות עם שדרני קול יזרעאל שהביאו את המוזיקה הכי טובה לקהל שהגיע, ולקינוח דידי הררי בשידור מיוחד מהאולפן שלנו. אפשר להתחיל לפרט על כל פאנל ופאנל, מפני שזה באמת יום מעניין ובעיקר לסטודנטים בחוג לתקשורת, שמעוניינים להשתלב בתחום, אבל צריך לומר כמה דברים לחיוב ולשלילה. נתחיל עם הרע כדי לסיים עם הטוב:

הגברת הראשונה היא בבסיסה להקת רוק בעברית. הרבה אנשים מחפשים הגדרות להתייחס למוזיקה, ובמקרה כאן זה ממש לא רלוונטי. אפשר להגיד פאנק, או שאולי רוק או אפילו פופ. הכול תלוי במאזין.

הלהקה כוללת את חמי קרן (שירה וגיטרות), אור יעקב (גיטריסט), אריק גייזלר (בס וקולות) ואלעד שני (תופים). ההשפעות של הלהקה רבות ומגוונות, החל מהגראנג' של הניינטיז, דרך פופ ישראלי מ - 2 העשורים האחרונים, ועד לפאנק - רוק אמריקאי. את החלק של הפאנק עוזר להם לממש יותם בן-חורין, אחד האנשים הכי עסוקים בישראל בשנתיים האחרונות, הסולן של להקת Useless ID ומפיק מוזיקלי מוערך שעובד עם אינספור להקות בישראל (בעיקר להקות פאנק ורוק).

הגברת חורשת את ישראל בשנתיים האחרונות בהופעות אנרגטיות ואף שיחררה בחודשים האחרונים 3 שירים חדשים, תחת ההפקה של בן-חורין. השני מביניהם, הוא גרסת כיסוי לשיר המיתולוגי "אמסטרדם" (במקור של "נוער שוליים"). בראיון לרדיו קול יזרעאל, אמר יעקב: "בתחילת דרכנו, שילבנו לא מעט קאברים בסט שלנו, ולאט לאט התחלנו לשלב יותר חומר מקורי משלנו. השיר הזה נשאר בסט שלנו בעקבות התגובות של הקהל, והחלטנו להישאר איתו ולעבד אותו מחדש".

באתר הלהקה, ניתן להוריד בחינם את 3 השירים החדשים, וגם כמה מהישנים, שנותנים אינדיקציה על סגנון הלהקה. הסאונד של הגברת הוא מצד אחד צעיר וממזרי (החלק של הפאנק, בעיקר), אבל מצד שני, משלבים טקסטים בוגרים ועמוקים. הם שרים על הצלחה ומחיר התהילה ("כוכב"), כאלה שיכולים להיטחן בכל מקום ("עוד שניה"), וכמובן, גם שירים על אהבה, וכל מה שמתלווה אליה ("חי בסרט"). הקול הצרוד (מעט) של חמי קרן מזכיר מעט את הפאנק האמריקאי, הדיסטורשן מגיע בלי שמץ של קמצנות.

"אין לי חברה, והלוואי והייתי מאושר. עכשיו יש לי חברה והלוואי והייתי מאושר. עכשיו יש לי שתי חברות והלוואי והייתי מאושר. עכשיו יש לי ארבע חברות והלוואי והייתי מאושר. עכשיו אני מאושר יותר והלוואי והייתי מאושר"

לא ברור איך, אבל הפכנו למדינה קצת יותר נורמטיבית. עדיין ישנם פערים חברתיים מכעיסים, אבל לפחות ברמה התרבותית אנחנו מיישרים קו עם עוד מקומות בעולם. כבר באמצע דצמבר דירהוף באו לבקר. ו- 2010? היא ה-שנה. WHY?, יו לה טנגו, וארט ברוט כבר הופיעו. ג'פרי לואיס והרכב הארט רוק "שיו – שיו" כבר עוברים את הבדיקות בנתב''ג.

"בגלל שבנינו את זה ובנינו את זה אבל הייתי כל כך אכזר/ רציתי לראות איך זה עובד/ נתתי לזה בעיטה רק כדי לראות מה יקרה/ הייתי אדם נוראי/ תהיתי מה יקרה אם אבחן את זה/ ומה יקרה אם אבחן זאת עוד/ עד כמה זה חזק באמת?/ האם אני אוכל לדרוך על זה?/ האם אוכל להשאיר את זה בגשם?/ האם אוכל לומר שלא איכפת לי אם זה ימות או יחיה?/ האם אוכל לשנוא את זה ולחכות ולראות?/ האם אוכל לשלוח את זה לזרועות גבר אחר, פחות אכזרי וסקרן ממני?"

ג'פרי לואיס – יוצר אינדי שבנוסף למוסיקה מתעסק בכתיבה ואיור קומיקס, נולד בניו יורק (כאילו שאישיות כזאת יכולה להיוולד במקום אחר), בן להורים אידיאליסטים שלא הכניסו טלוויזיה הביתה. בלי טלוויזיה, ג'פרי הקטן מצא פנאי בקריאה, איור ואיסוף קומיקס לצד שמיעת תקליטי בלוז ישנים שהיו שייכים לאביו. העוצמה הגולמית, הישירות והתחושה – שקיימת בבלוז ופאנק - שאינך חייב להיות מוסיקאי מלומד על מנת לכתוב שירים מרגשים הלהיבו את ג'פרי הצעיר. עם השנים הוא גדל והקריח, וכן, הוא עדיין מאייר וכותב קומיקס, הוא פשוט החליט ליצור לו גם פסקול.

"אני חושב שאם החיים אכן קיימים / הם כנראה כאלו / הייתה לי מטרה משותפת / תפסתי קירור משותף / אמרתי שכשאהיה בריא / לא אקח זאת כמובן מאליו / ובאמת חשבתי שהתכוונתי לזה אבל ידעתי שכשאהיה בריא אשכח את זה / להרגיש טוב זה לא משהו שצריכים להזכיר / אז לא התייחסתי / ונראה שזאת הדרך / זה הרבה יותר קל להגיד מאשר לעשות וזה בכלל לא קל להגיד/ וכאשר אגיע הביתה/ אני אראה מה נשאר לפני שאלך/ אלפי פיסות נייר / אראה מהם מאוחר יותר / ואז אהיה חייב לשוטט/ קדימה ואחורה אני אתעופף"

חוה אלברשטיין, אחת היוצרות הותיקות בזמר העברי, הוציאה לאוויר העולם אלבום נוסף. אלברשטיין, שפרסמה מעל 50 אלבומים במהלך כ-50 שנות קריירה מוזיקלית, כתבה והלחינה את רוב שירי האלבום החדש, שנקרא "ברוך הבא".
ייחודה בכך שהיא בחרה שלא ללכת עם "הזרם המרכזי" של המוזיקה, אלא עושה דברים בדרכה שלה. כשמוזיקת הרוק חדרה לשוק ולכדה את אוזני המאזינים, חוה אלברשטיין בחרה לשיר דווקא ביידיש ואף הוציאה מספר אלבומים בשפה זו.
שיריה הרבים מושרים ומוכרים בפי כל, וביניהם "לו יהי", "משירי ארץ אהבתי", "את תלכי בשדה", "פרח הלילך", "אדבר איתך", "כמו צמח בר", "החיטה צומחת שוב", "את חירותי", "בגלל הלילה", "החול יזכור", "חיוכים", "אליעזר בן יהודה", "ימי בנימינה", "עוד חוזר הניגון", "פגישה לאין קץ", והרשימה עוד צרה מלהכיל.
אלברשטיין עבדה עם מיטב הכותבים והמלחינים ואף עסקה בשיריה בשלל נושאים, ביניהם גם איכות הסביבה והעסקת עובדים זרים. בשיריה תמיד יש אמירה מקורית והעיבוד שלהם מאוד ייחודי.
באלבומה החדש, "ברוך הבא", שיתפה אלברשטיין פעולה עם מספר יוצרים, ביניהם יוסי חורי ("הפרברים"), שאנן סטריט ("הדג נחש"), יענקל'ה רוטבליט, ואף שרה שיר שכתב בעלה, נדב לויתן ז"ל, אשר נפטר לפני מספר חודשים.

להלן פתיחת השיר "נגני במיתרי האור" (מילים יענקל'ה רוטבליט, לחן חוה אלברשטיין):
"נגני במיתרי האור
עשי את חייך שיר
עוד יש מה לאהוב
וזה עושה רק טוב
ואין עוד מה להסביר"